תרגום הכתובים בעולם
למה בכלל לתרגם את הכתובים?
לפני 2,000 שנה ציווה ישוע על תלמידיו: לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים. מאז מכריזים את הבשורה ברחבי העולם. אך זה לא מספיק, כתבי הקודש הם חלק בלתי נפרד מחיי האמונה שלנו. ההבנה הזו הובילה אנשים שונים לאורך ההיסטוריה לתרגם את דבר אלוהים כדי להנגיש אותו לאחרים. התרגומים הראשונים של כתבי הקודש היו תרגומים ליוונית ולטינית, השפות של הכנסייה בראשיתה. רק כאלף שנים מאוחר יותר תורגמו כתבי הקודש לראשונה לשפת אם כלשהי – לאנגלית. ג’ון וויקליף האמין שאם דבר אלוהים הוא הדרך היחידה לאמת, עליו להיות נגיש לאנשים בשפתם כדי שיוכלו לקרוא בו בעצמם ללא צורך בתיווך. התרגום שלו הושלם בשנת 1388. זו הייתה פריצת דרך, ומאז פעלו עוד רבים לתרגום דבר אלוהים כדי שכל אדם ואדם בעולם יוכל לקרוא בו בשפתו. חלקם שילמו על כך בחייהם.
איך מתרגמים?
לאורך רוב ההיסטוריה של התרגום, היו המתרגמים אנשים שלמדו עברית מקראית ויוונית קלאסית, לאחר מכן הם למדו שפה אחרת, ותרגמו אליה את הכתובים. במאה השנים האחרונות הגיעו למסקנה שיהיה הרבה יותר יעיל ומועיל אם המתרגמים יהיו אנשים מקומיים, שמכירים את ההקשר התרבותי של קהל היעד. וכיום רוב התרגומים נעשים על ידי מקומיים בעבור מקומיים בשיתוף עם קהילות וארגונים מקומיים. התוצאה היא שתרגומים כאלה הרבה יותר קרובים ל’שפת הלב’ של הקוראים, הם רלוונטיים יותר לדוברי השפה ונוגעים בליבם.
השיטה הרווחת היא להתחיל עם תרגום של סיפורים בודדים וקטעים נוספים מהכתובים. בדרך כלל מתמקדים קודם בברית החדשה. עם השנים עולה הצורך גם בתרגום של התנ”ך כדי שהקהילה הנבנית תוכל להגיע להבנה מעמיקה יותר של האמונה ולהתפתח באופן בריא. אך כדי לתרגם את התנ”ך צריך מומחים לעברית מקראית. הבעיה היא שכמעט אין מתרגמים כאלו, ויועצי התרגום שיודעים עברית מקראית גם הם מעטים. לכן נאלצים מתרגמים רבים להתבסס על תרגומים קיימים, למשל אנגלית או צרפתית, ולא על הטקסט המקורי.
למה לתרגם ישירות מעברית?
למעשה, כל תרגום הוא פרשנות. כל שפה מייצגת עולם של ערכים, תרבות, היסטוריה וכללים ייחודיים. אף פעם לא נוכל לייצג תוכן שנכתב במקור בשפה אחת בצורה מושלמת בשפה אחרת. כך למשל המילה קורבן, שמכילה בתוכה עולם שלם של תוכן בעברית, בשפה אחרת כמו אנגלית (sacrifice) וברוב שפות העולם, מאבדת את הקִרבה, ולא נתחיל לדבר על שמות נושאי משמעות שרק מתועתקים ומאבדים כל תוכן. הדוגמה הזאת ממחישה לנו כמה חשוב שהמתרגמים יכירו עד כמה שניתן את העולם שבו נוצר הטקסט וגם את העולם של דוברי השפה שאליה הם מתרגמים. אך אם המתרגמים אינם יכולים לגשת אל התנ”ך בשפת המקור שלו, מה קורה אז? מה שנוצר הוא טלפון שבור, פרשנות של פרשנות – וזאת, אף על פי שפעמים רבות ההקשר התרבותי והגיאוגרפי של שפת היעד הרבה יותר קרוב להקשר של העברית המקראית מעולמן של השפות האירופאיות שמהן מתרגמים. כך למשל באנגלית תעתקו את שם העץ שיקמים ל”סיקמור” (sycamore) – הרי אין עץ כזה באירופה אז גם לא כל כך משנה איך קוראים לו. בשפות רבות שהתבססו על תרגומים מאנגלית, בלי להתייחס לעברית ולהקשר שלה, תעתקו את התעתיק. כמה גדולה הייתה ההפתעה של קבוצת מתרגמים שסיירה בארץ כאשר הם גילו שהעץ עם השם המסתורי הוא אותו העץ שגדל בכפר שלהם. זו החשיבות של תרגום ישיר משפת המקור.
כאמור, המלאכה עוד רבה, והשדות מוכנים לקציר. אם אתם מעוניינים להצטרף לשירות בתחום תרגום התנ”ך, אתם מוזמנים לקרוא פה יותר על הקורס להכשרת מורים לעברית מקראית, או ליצור איתנו קשר.